גישור הוא הליך רב משתתפים, אשר סדרי ההושבה בו מסודרים על פי רב, כך שהצדדים יושבים פנים אל פנים משני צדי השולחן כאשר הסמכות המקצועית, המגשרת אשר מנחה את הפגישה ביניהם.

בשני העשורים האחרונים, במטרה לחסוך בזמנים ובעלויות נסיעה, נעשו ניסיונות רבים לצמצם ולהמיר פגישות פנים אל פנים בפגישות-וידאו. חברות וארגונים רב לאומיים השקיעו בכך משאבים רבים.  יחד עם זאת, נדמה כי פגישות הווידאו נשארו האח החורג של פגישות רגילות.  הרגשה של "זה פשוט לא זה" ותיאורים של "טסתי ליומיים, רק בכדי לקיים פגישה אחת" נשארו דברים שבשגרה.

הגישור המקוון נולד כצורך לקיים ישיבות, על אף חוסר האפשרות להיות נוכחים באותו המקום. באירופה ובארה"ב, בשל הריחוק הגאוגרפי בין צדדים להליכי גישור, מתקיימים הליכים אלה בשעה שנמנע מהצדדים להיפגש פנים אל פנים.

בתקופה הקורונה נדמה כי ההתקשרות המקוונת קיבלה משנה תוקף, לגיטימציה והתנסות בפעול של חלקים ניכרים מן האוכלוסייה. כל זאת על אף שבארץ, המרחק הגיאוגרפי בין צדדים אינו רב. שיחות זום הן נחלת רב תלמידי ביה"ס, שיחות וואטסאפ מצולמות מוכרות לכל, טכנולוגיות חינמיות וכאלה שבתשלום נהפכו לדבר שבשגרה.  פגישות "וידאו קונפרנס" (הגם אם אינם מוגדרים כך עוד) אינם עוד האח החורג לפגישות רגילות, אלא פגישות העומדות בפני עצמן: לא כאלטרנטיבה פחותה, אלא כאפשרות הראשונה במפגש בין משתתפים.

באקלים מקבל שכזה, גם הגישור המקוון קיבל משנה תוקף ולגיטימיות. אין עוד צורך לדחות הסדר סכסוכים. ניתן ליישב מחלוקות באופן מידי. כאשר יש מחשב עם מצלמה או טלפון חכם – ניתן לגשת למלאכה מכל מקום.

בגישור המקוון, המשתתפים מצטרפים לישיבה מתוך המרחב המוכר שלו (בין אם בית או משרד), תוך תחושת נינוחות ובטחון.