סיפור מקרה מהקליניקה שלי: זוג רומנטי לא נהיה, אבל לילדים שלנו יהיו הורים שהם חברים.

לפגישת הגישור הגיעו אליי גלית  בת 41  ואיתן בן 43 אשר כל רצונם היה להביא ילד משותף לעולם ולגדל אותו יחד, כהורים משותפים.

איתן פגש את גלית לאחר שכבר חווה אכזבה אחת בניסיון להורות משותפת עם ידידה שלו, שלא הצליח – חוויה שהשאירה בו מצד אחד אכזבה אך גם קיווה שהפעם עם גלית, הכול יהיה אחרת. גלית לעומת זאת, התחילה לחשוב על האפשרות הזאת, רק בגיל 40, לאחר כישלון מערכות היחסים הזוגיות שלה בשנים האחרונות.   

הם הכירו דרך מכרה משותפת ושניהם היו בעלי רקע דומה, משפחה תומכת מהמעמד הבינוני וממרכז הארץ. הם חלקו תפיסת עולם ערכית דומה, כך שהיה נראה שקיים פוטנציאל להתממשות ההורות ביניהם. יחד עם זאת, הייתה זו הפעם הראשונה שבה הם ניגשים לנושא שהיה להם זר עד עתה – הורות עתידית משותפת. במהלך תהליך בניית ההסכמות שלנו, דיברנו על מספר נושאים של ההורות המשותפת, החל משלב טיפולי ההפריה החוץ גופית, דרך ההיריון והלידה, ועד לגידול הילד במשותף. כמו כן, דיברנו על נושאים הקשורים לחינוך, חופשות ונושאים נוספים הנוגעים להורות המשותפת ולמצבים השונים שהחיים מזמנים לנו.

במהלך השיחות הרבות שקיימנו, בהם היו עליות וירידות והכלנו יחד גם את הקשיים והבנו שזה חלק מהתהליך. הרגעתי אותם שחלק מאי ההסכמות זה חלק מהתהליך ואין צורך להיבהל מזה. עודדתי את הצדדים לדבר על הנושאים הרלוונטיים, תוך שימת דגש על מה שבאמת רלוונטי להורות על כל היבטיה. מעבר לנושאים המוכרים כגון הענייניים הפיננסיים, זמני השהות, מקום המגורים שלהם, מעמדם של בני זוג של כל אחד מההורים, חינוך, התנהלות מול המשפחה המורחבת, דיברנו על החשיבות בתקשורת מיטבית, המהווה את הבסיס למציאת פתרונות טובים במצבים לא צפויים. ההסכם אליו הגיעו גלית ואיתן כלל גם מנגנון יישוב סכסוכים, עבור מצבים שיצוצו במהלך החיים, העלולים ליצור מחלוקות. הצדדים קיבלו כלים לתקשורת טובה יותר המסייעת להם להידבר כדי למזער את הסכסוכים ביניהם בעתיד. מהתהליך הם יצאו בשתי ידיים מלאות, ביד אחת יצאו עם הסכם ומצד שני, יצאו עם כלים לתקשורת מיטבית.

פרטי סיפור המקרה שונו וכן שמות האנשים על מנת לשמור על החיסיון.