סיפור מקרה מהקליניקה שלי: "אל תשליכני לעת זקנה".

את הטלפון הראשון קיבלתי מציפורה בת 45, אשר התקשרה בשם אביה, שמצבו הרפואי החל להידרדר, לאחר ששמעה על ייפוי הכוח המתמשך ולבקשת אביה, ביקשה לערוך מסמך זה עבורו. הגעתי לבית המשפחה, לפגישה עם האב, אשתו, ציפורה ואחותה. מטרת הפגישה הייתה לערוך ייפוי כוח מתמשך, בהתאם להוראות האב בנוגע לרכושו ולמצבו הרפואי.

לאחר שכולם התכנסו והגיעו לפגישה המיועדת, הסברתי להם את חשיבות ומשמעות הייפוי כוח המתמשך. האב שלבקשתו זומנה הפגישה, ביקש לייפות את כוחה של אשתו בתחום הרכוש שלו ובנושאים הרפואיים.

האב שסמך על אשתו "בעיניים עצומות" רצה שאשתו תהיה אחראית לנושאים הממוניים וכן לנושאים הרפואיים ולאחר שקיימנו שיחה בין כל בני המשפחה, כולל הבנות, אשר אחת מהן אחות במקצועה, הבין האב שיותר נכון שבעניינים בריאותיים הכוללים בעת הצורך גם החלטות חשובות בנוגע לגופו ומצבו הפיזי, עדיף לייפות את הבת שהיא אחות במקצועה ותוכל לקבל החלטות מושכלות יותר בנושא זה, ושאשתו ובתו הנוספת תהיינה מיודעות בנושאים אלה.

בסופו של דבר, האב ביקש לייפות את כוחה של בתו, אחות במקצועה, שתקבל החלטות עבורו בנוגע למצבו הרפואי, כאשר הוא עצמו לא יוכל עוד לקבל החלטות בענייניו הרפואיים.  

במקרה זה, היחסים בין בני המשפחה היו טובים והיה ניכר שהן אשתו והן בנותיו דואגות בראש ובראשונה למצבו של האב.

פרטי סיפור המקרה שונו וכן שמות האנשים על מנת לשמור על חסיון המגושרים.